חרם חברתי בבית הספר הוא הסיוט הנורא ביותר של כל ילד וכל הורה. מחד, הילד חווה טלטלה נפשית קשה, בדידות ופגיעה בדימוי העצמי; מנגד, ההורים אף הם מוצאים עצמם במצוקה קשה. אביאל זגורי בן ה-11 סובל מזה שנתיים מחרם בבית הספר בו הוא לומד. בצעד יוצא דופן החליטו הוריו לחשוף הקלטות המתעדות את ההתעללות שחווה בנם. אילנית, אביאל ואמו אילנית שוחחו על הנושא עם גולן יוכפז וענת דוידוב.
נדמה כי אין דבר אשר כואב יותר מהורה הנאלץ לראות את ילדיו סובלים, תוך תחושה שהוא חסר אונים אל מול הפגיעה. ההורים משתתפים בכאבו של הילד וחשים צורך לסייע ולעזור, לצד רגשות כעס וזעם כלפי המעורבים. החרם על אביאל זגורי החל לפני כשנתיים, כאשר עבר לבית הספר, אמו סיפרה בכאב על ההתעללות: "קראו לו שמן, העלבות, הכו אותו", היא ציינה כי "אביאל הוא ילד שמחזיר וכשהוא מחזיר הוא מצטייר כאשם וכאלים. ניסינו לטפל דרך בית הספר, דרך משרד החינוך וכל הדרכים שאפשר. אנחנו לקחנו את אביאל באופן פרטי לפסיכולוג וטיפלנו בו אבל מרוב שהוא ממורמר כשמגיע לבית הספר, והטיפול לא נעשה שם, זה כאילו לא עשינו כלום".
היא התייחסה לסרטונים בהם מתועדת ההתעללות באביאל, ולהחלטתם לפרסם זאת: "לא האמנתי שאני אראה את זה, ראיתי חושך בעיניים כשהשכן התקשר ואמר 'תרדו למטה תראו מה הבן שלכם עובר'. אי אפשר לדעת מתי זה דופק בדלת אבל זה דופק בדלת. הוא הלך לימי הולדת והוזמן לבתים של חברים אבל זה לא היה זה. אחד על אחד זה בסדר וזה צביעות גם. אבל בקבוצה מגיעים עד הבית, מעליבים אותו, יורקים עליו ומשמיצים אותו".
אביאל שיתף בתחושות הקשות שמלוות אותו בשנתיים האחרונות: "זה מעליב אותי, לא משחקים איתי, מעליבים אותי בגלל שאני שמן". הוא סיפר כי לאורך תקופת החרם יש לו רק חבר אחד, וכי הוא פנה להורים לעזרה ואף לבית הספר אך דבר לא עזר לתקן את העוול שנעשה לו. הוא סיפר כי הוזמן למסיבת יום הולדת שהפכה לסיוט עבורו: "דחפו אותי ודחפתי בחזרה. הילדים האשימו אותי שדחפתי, קיללו אותי, הרביצו לי וירקו".
אילנית ציינה כי התגובות שקיבלו מצד ההורים של הילדים המתועדים בסרטון היו: "שאנחנו לא בסדר שרצנו לתקשורת, 'אנחנו עשינו שיימינג לילדים בני 10' כשהילד שלי עבר התעללות מול 15-10 ילדים". למרות הביקורת מצד ההורים, היא סיפרה כי: "אביאל קיבל אתמול המון חיבוקים, תמיכה ואהבה מאנשים מבחוץ, מהסביבה, הרימו לו קצת את מצב הרוח ואני מאמינה שיהיה יותר טוב. אנחנו לא נוותר".
עריכה: עופרי גליכמן